פרק ט

186 | אורות בחשכה את הכסף שלקחת מהחסכונות ! איך העזת לתת לילדיך סכום כזה ללא ידיעתי ? " "אבל גם את חתמת על הצ'ק," הפטיר . "מאיר, היה לי אמון מוחלט בך . ואתה יודע שסמכתי עליך ומעולם לא בדקתי את הצ'קים ולא הסתכלתי על מה אני חותמת," הרימה את קולה הצרוד ורעדו קירות העץ בחדרה . הזעם בחדר השינה שלה הקיץ אותי מהשינה . ניתרתי מהמיטה והלכתי לסלון כששפתיי חתומות והרהוריי באים חשבון עימה : היא משלמת את מחיר התנשאותה על אנשים המחשבים חישובים כלכליים ונוקטים זהירות עם הוצאותיהם . לפני כארבע שנים, כשהערתי לה על פיזור תרומות או מתנות לכל דכפין בהגזמה, הטיחה בי בקול שקט אך דוקרני : "ציפי, את ומאיר סוגדים לעגל הזהב כי אתם מתל אביב . " ולפני שהשבתי לה בחומרה, חייך מאיר אל התמימות שלי ואמר שהם מצפים למיליוני אירו מגרמניה . בקול רך ובוטח גם הטעים שאין סיבה לדאגה . נעמי השתתקה . כל תנועותיה הבליטו את סלידתה מדיבורים על כסף, קל וחומר על כסף גרמני . קולות קשים משתלטים על הבית ומכווצים את איבריי אך לא את שיקול דעתי . מאיר דובר אמת אלא שאיננו מבין דבר בתחום הנפש של אומן יוצר . בשנות מאבקה על חיבור הרומן 'ברקאי...  אל הספר