גנדי — על אי-אלי מות | 297 ראשית, הרג יכול להיות מוצדק אם הוא נעשה לטובת האדם שהורגים . היום היינו קוראים לכך "המתת חסד" . שנית, אי-אלימות היא אידיאל לשאוף אליו ולחיות לפיו, אבל יש שהיא נקלעת למלכוד ( שבו אי-אלימות היא האפשרות הגרועה יותר, למשל כשאנו נמנעים מלהציל ילד מידי המון מתלהם ) , או שהיא משמשת אמתלה להיעדר אומץ, ואז היא בזויה ושפלה . "לעולם אין להשתמש באי-אלימות כדי לגונן על פחדנות", הוא אמר פעם . כלומר, בריחה ממערכה או הסתתרות אינן אי-אלימות . היסוד ההינדי בתורת אי-האלימות של גנדי בא לידי ביטוי בהכרתו בכך שיש סוגים שונים של חובה, שתלויים בהקשר או במערכות היחסים . לפעמים חובותינו במשק הבית שונות מאוד מחובותינו הפוליטיות או הדתיות . גנדי האמין שאי- אלימות היא חובה אישית ומוסרית, ובכך הניח פתח לאלימות בתרחישים שבהם דתו של אדם או משפחתו נתונות בסכנה . על כל פנים, העיקרון המרכזי שלו הוא שהאלימות לעולם אינה מוצדקת, אם כי יש שהיא מובנת ואף נסלחת, ובלבד שהיא נעשית מתוך חמלה ובלית ברירה . דעותיו של גנדי בנושא אי-האלימות מורכבות הרבה יותר משמקובל לחשוב, אבל האלימות הפוליטית — למשל כדי ל...
אל הספר