הארוו י — על נדודי שינה | 241 על יצוענו . בלילה עלולה מחשבה אחת להשתלט על הנפש כולה ולדחוק ולהרחיק כל דבר אחר כמו "פעולת חבלה פנימית" קדחתנית, שחוזרת ונשנית . אבל לאור היום אותה מחשבה אינה אלא שטות חסרת שחר, שאנחנו מנערים מעלינו בקלות ותוהים למה היה לה כוח רב כל כך בלילה . חרדת הלילה מוצאת לה עילות לדבוק בהן, ו"הנפש מתנפחת באי-נוחות חסרת צורה", כפי שהארווי מציינת . תארו לכם עכשיו את "מרחב הלילה המפוהק" העקשני, הבלתי נמנע, שבתוכו ממתין עד הבוקר אדם מוכה בנדודי שינה . הפילוסופיה מרבה לעסוק במהותה של הנפש, אבל רק לעתים רחוקות היא עוסקת בשאלה עד כמה אנחנו לכודים וכלואים בה . איננו יכולים להימלט מן הנפש שלנו . אנחנו תקועים איתה ועם "הפטפטת המבעבעת, הלא ערוכה", המעיקה והמחניקה שלה . השינה היא לרובנו מקום מפלט, מעין חופשה נפשית, שאנחנו מקבלים כמובנת מאליה . אבל בלא שינה הלילה הוא "הדבר הארוך, הרחב, העמוק והאפל ביותר בעולם" . בעיני הארווי, הטביעה הזאת שאין מנוס ממנה בתוך מחשבותינו מרוקנת את כל התקווה והשמחה שבחיים . "העולם נעשה מקום לא בטוח עד מאוד", היא כותבת, "ושוב אינך רוצה בחיים האלה, לא ב...
אל הספר