פופר — על מ דע כזב | 199 מקובלת, עד שמצטברות מספיק ראיות ( למשל מתחומי הפלאונטולוגיה, הגיאולוגיה והאבולוציה ) כדי להפריכה . מכאן שתיאוריה פעילה אינה מייצגת אלא את העובדה שכל הניסויים שנעשו בה עד היום ( עדיין ) לא הפריכו אותה . תיאוריה שאי-אפשר להפריך באמצעות ההיגיון, שאין שום הוכחה אפשרית שעשויה להזים אותה, היא בעיני פופר אחיזת עיניים ורפואת אלילים . הוא הפנה את הביקורת הזאת ( בתוקפנות לא מעטה ) כלפי תורותיהם של הגל, מרקס ופרויד, ואת השניים הראשונים אף כינה "אויבי החברה הפתוחה" . לדוגמה, אם יוצג לפני חסיד של פרויד אדם שלכאורה אין לו עניין ארוטי באמו ( מה שלכאורה מזים את תורתו ) , הוא יוכל תמיד לטעון, "אהה, הדחף נמצא שם, אבל הוא מודחק ! " ואם יוצגו לפני מרקסיסט ראיות היסטוריות לכישלונו של המרקסיזם, הוא מן הסתם יאמר שהתורה לא יושמה כהלכה . בעצם עקרון ההפרכה טוען שאם אין אפשרות להוכיח שתיאוריה היא שגויה, כי אז אותה תיאוריה היא שטות מלכתחילה . מובן שכולנו בני אדם וכולנו לוקים בהטיית האישוש ( מחפשים את מה שתומך בדעתנו ) , אבל פופר הציע לנו דרך נהדרת לבחון ולשפר את אמונותינו . אם אי- פעם יצי...
אל הספר