ליֶּט — על הצפייה בהתנהגותנו | 197 ליבט אסף קבוצה של נסיינים וביקש מהם לעשות בדיוק את הניסוי שעשינו כאן . היה עליהם רק להרים את היד ברגע שירצו . ההבדל היחיד הוא שמשתתפי הניסוי היו מחוברים לאלקטרודות מיוחדות, שמדדו את הפעילות העצבית במוחם ובפרק כף היד שלהם . הם גם התבקשו לשים לב לרגע המדויק שבו "בחרו" להניע את ידם . ההנחה היתה שהמודעות הזאת לבחירה תעלה בקנה אחד עם פוטנציאל המוכנות במוח . אבל לא זה מה שקרה . ליבט נוכח לדעת שהאזור במוח הממונה על פוטנציאל המוכנות נכנס לפעולה 350 אלפיות השנייה לפני המודעות למוכנות . פירוש הדבר שהמוח שלנו כבר "בחר" להניע את היד כשליש השנייה לפני שחשבנו שאנחנו בוחרים לעשות זאת . גופנו פועל כמו שהוא רואה לנכון, והתודעה שלנו אינה אלא צופה מן הצד . נדמה לנו שאנחנו שולטים בנעשה, שאנחנו "בוחרים", אבל המוח שלנו כבר עשה את הכול לפני כן . "המעשה הרצוני הוא כמדומה תהליך מוחי לא מודע", סיכם ליבט . "ברור שהרצון החופשי . . . אינו יכול להיות הגורם היוזם" . על ניסוייו של ליבט נמתחה גם ביקורת, בייחוד על השאלה באיזו מידה פוטנציאל המוכנות בקליפת המוח נותן שירות בלעדי לרצון הח...
אל הספר