רדפור ד — על הבדיון | 173 נבראה, ואנחנו אפילו יודעים לנחם זה את זה ולומר, "אין סיבה לדאוג, זה לא אמיתי . " ובכל זאת אנחנו נתקפים צמרמורת של פחד בעת הצפייה ב"הניצוץ" ובוכים בכי מר כשאמו של במבי מתה . בעניין ההנחה הראשונה ציין רדפורד שבחיי היומיום שלנו אנחנו מרגישים רחמים או צער רק על משהו שאנחנו סבורים כי הוא קיים וראוי ליחס הזה . לדבריו, "אם איני מאמין בסבל . . . איני שוקע בעצב עד כדי דמעות" . בקשות לתרומה באירועי צדקה טלוויזיוניים מצליחות לעורר רגשי חמלה מפני שאנחנו יודעים שהסיפורים העצובים שאנו צופים בהם קרו במציאות . אמונה בקיומו של משהו היא תנאי הכרחי לרגש כלפיו . ואף על פי כן אנחנו מתמכרים ביודעין לשקר שבבדיון והוא מעורר בנו רגשות למרות הכול . יתר על כן, רדפורד אינו מקבל את העובדה שאנחנו פשוט "משעים את חוסר האמון" שלנו . ברור שאנחנו שומרים במידת מה על הגישה המציאותית שלנו . תארו לכם מה היה קורה אילו היינו מאמינים לכל דבר בדיוני שאנחנו רואים או קוראים . ראשית, החוויה כולה לא היתה נעימה כלל וכלל . בעקבות סרט מלחמה עקוב מדם או סרט אימה היינו עלולים ללקות בהפרעת דחק פוסט-טראומטית לכל ...
אל הספר