פרויד — על האב הקדוש | 135 כוזבת של שליטה על אכזריותו הגחמנית של היקום . התפללנו להירפא ממחלה, הקרבנו קורבנות כדי שהגשמים ירדו בעתם ושרנו שירי תהילה לאלילים כדי להרחיק את המוות . אבל לא היה די בכל אלה . נדרש לנו אל חדש, טוב יותר, מאוחד וכולל, שימלא בדיוק את אותם תפקידים שמילא אבינו : ( 1 ) עליו "לגרש את אימת הטבע" ( "אל פחד, אלוהים שולט במצב" ) . ( 2 ) עליו ללמד אותנו להתמודד עם קשיים ( "הסבל ממרק את הנפש ומקרב אותנו אל האל" ) . ( 3 ) עליו לפצות אותנו על הקשיים שאנחנו חווים ( אבל במקום גלידה אנחנו מקבלים גן עדן ) . הדת היא האמצעי הקדום ביותר למימוש שאיפות . "חוסר האונים [ שלנו ] . . . חייב אותנו להיאחז בקיומו של אב, אבל הפעם אב חזק הרבה יותר" . הדת מפיגה את הפחד מפני המוות, מצמצמת את הטבע לכלל "כוונותיה של תבונה עילאית" ומשליכה ומשליכה על העולם הרגשה של צדק, של הבטחה שרצון טוב ייענה בגמול הולם ושהרע ייענש . הכול בסדר, אבא דואג לנו ( שוב ) ! מעניין שפרויד לא התיימר "לקבוע את ערך האמת של דוקטרינה דתית" כלשהי, אלא חיפש הסבר פסיכואנליטי לעובדה שהדת פופולרית כל כך ורבים דבקים בה באדיקות שכז...
אל הספר