דה גר וּשי — ע ל הורים אוהבים | 107 הוא שאם אנחנו סובלים, הזולת יכול לעזור . לכן אנחנו קשובים מטבענו לבני האדם שסביבנו, וכל האהדה, המוסריות וטוב הלב צומחים מרגעי הקרבה האלה, שמתחילים "מן העריסה" . אדם סמית׳ ( שנגדו הפנתה דה גרושי את הדברים האלה ) טען שהזדהות עם האחר נובעת מאינטרס עצמי ושאנחנו מטילים את תקוותינו, את רצונותינו ואת רגשותינו על אחרים . בעיני דה גרושי זוהי הבנה מוטעית של המצב האנושי . היא האמינה שמאחר שרגעינו הראשונים בעולם הם רגעים של קשר וקרבה, אנחנו מזדהים עם כאבם ועם סבלם של אחרים . אנחנו מרגישים אותם מפני שהם מרגישים אותם . אם הזדהותנו המוסרית אכן נקבעת מכוח היחסים המוקדמים האלה, איכותם עומדת ביחס ישר ליכולת ההזדהות וההשתתפות שלנו . פירוש הדבר הוא שככל שהיינו תלויים יותר, מחוברים יותר, קשורים יותר ואהובים יותר בשנות חיינו הראשונות, נדע טוב יותר להזדהות עם אחרים ולהעניק להם אהדה . משתמע מכך שיש לייחד את כל החינוך בילדות ובשנות החִברוּת הראשונות לקידום הקשרים האלה . דה גרושי, כמו נשים פילוסופיות רבות אחרות, זכתה להתעלמות מצד ההיסטוריה . אבל מרעיונותיה ומכתביה עולה שהיא ה...
אל הספר