אדור נ ו — על חרושת התרבות | 95 וקבע שהם מקודשים ואין להפירם, ואחר כך חיזק וביצר אותם בכל סרט, ספר ושיר, שמכרו את השקר הקפיטליסטי שוב ושוב . השקר הזה הופנם והיה לברירת המחדל . אפילו המדוכאים לא ראו דרך אחרת . אבל מהו אותו שקר ? איזו תודעה כוזבת הוקנתה למדוכאים ? אדורנו הסכים עם מרקס שיש "פֶטישיזם של סחורות" . הכוונה היא לדפוס חשיבה ( שגובל באובססיה ) ולמערכת ערכים שמייחסים ערך חליפין לכל דבר ורואים את העולם במונחים של חפצים לשימוש ולניצול . השקר שהמערכת טווה הוא שלכל דבר יש מחיר, והחיים מטבעם מבוססים על אינטרס עצמי ועל תאוות בצע . מכאן שכל סרט שמספר על בן עניים שעלה לגדולה או על סוס עבודה שניצח במרוץ העכברים של המריטוקרטיה, כל שיר שמהלל את העושר והמותרות, כל ספר שעלילתו מתרחשת על רקע בתי אחוזה יקרים או נסב על חיי החברה הגבוהה — כל אלה מטמיעים אט-אט, טיפה אחר טיפה, את אותה תודעה כוזבת : ערך נובע מעושר . אין רע בתאוות בצע . הכול חלק מאותה חרושת תרבות, שמקהה את עוקצה של כל התנגדות אפשרית ופורקת אותה מנשקה . היא הופכת מהפכנים בכוח לבני אדם שהשלימו עם גורלם ואומרים, "ככה זה, אין מה לעשות" ....
אל הספר