שופנהאואר — על המוזיקה | 83 היפה והאסתטי של טבענו . ולא של טבענו בלבד, אלא של הטבע כולו — שגם לו יש רצון . שופנהאואר האמין שהרזולוציה הצלילית של המוזיקה ( לדוגמה, "קדנצה מושלמת", כשאקורד חייב לשוב תחילה אל מה ש"צלילי" ) מעוררת בנו הרגשת סיפוק שכזאת מפני שהיא משקפת את חתירת הרצון שלנו . המוזיקה גורמת לנו הרגשה טובה . מכאן ואילך דומה ששופנהאואר נסחף קצת . הוא טען שכל יחידת הרמוניה במוזיקה מייצגת חלק אחד בעולם . הבס נקשר לעולם החומרים הכימיים וגם לכוחות המדע, כגון הכבידה . הטנור הוא ממלכת הצומח, האַלט הוא עולם החי, והסופרן, שנושא את המלודיה, הוא "החירות הבלתי מרוסנת" ו"הרצון התבוני הנאור" של האדם . המוזיקה, בעיני שופנהאואר, היא אכן עולם ומלואו . המסקנה היא שעל כולנו לוותר על האגו ועל האינדיבידואליות שלנו בתוך המוזיקה ולהיעשות "סובייקט טהור ונטול רצון", שנהנה מ"שלווה רצופה ומאושרת" . המוזיקה היא המפלט מן הרצון שלנו מפני שהיא ממוססת את העצמיות . היא יכולה לשאת אותנו למקום של שלוות נפש והתעלות .
אל הספר