שופנהאואר — על השעמום | 59 בכדור הארץ וטיפת המים המצטרפת לאוקיינוס . . . גם להם יש רצון ( את ההנחה הזאת שילב ניטשה בתפיסת הרצון לעוצמה שלו, ראו עמוד 52 ) . אבל הבעיה היא שאת הרצון שלנו אין להשביע . הוא דומה לנגיף, שהדחף היחיד שלו הוא לגדול ולהתרבות . הרצון, מהותם של כל הדברים, בנוי לרצות עוד ועוד בלי הרף . מטבעו הוא לעולם אינו שמח בחלקו, ולכן אנחנו לכודים תמיד בין בחירות גרועות . אחת משתיים, או שאנחנו משתוקקים לשווא ובלי הרף למשהו חדש, כמו טנטלוס המושיט את ידו אל הפרי שמעליו, או שאנחנו משועממים וחסרי חיים בגלל חוסר מוטיבציה . אמנם את הרצון אין להשביע, אבל הוא הכוח העיקרי המניע את העולם, ולכן אי-חתירה מנוגדת, במובנים מסוימים, לחיים עצמם . מעצם רקמת ישותנו נועדנו להוסיף לנוע קדימה, ואם נחדל לנוע כבר לא נהיה מי שאנחנו . לכן, לדעת שופנהאואר, לעולם נהיה לכודים בין שעמום לחוסר מנוח . או שאין לנו די כוח מניע, או שלעולם איננו באים על סיפוקנו . מצב מעודד, ללא ספק .
אל הספר