ני טשה — על הרצון לעוצמה | 53 כמה מחלות נסתרות פגעו באנושות בערך באותו הזמן, ובהן הענווה, החמלה והרחמים . המתנזר, הקבצן והעלוב הועלו פתאום לדרגת קדושים ואלוהיים . הזעם והגאווה מוצגים כעת כחטאים שדינם מוות . האל תור אימת הענקים והרקולס קוטל ההידרה ירדו מגדולתם, ואת מקומם תפס בנו העני של נגר מנצרת, שמת מוות שפל על הצלב . התמורה הזאת מנוגדת לכל כוח מניע בחיים . זהו "רצון לאפסיות", והוא מתכחש לדחף החיים שלנו עצמו, שעומד ביסוד הטבע כולו : הרצון לעוצמה . משהפכנו את הכוח והגבורה לחטא, אנו נאלצים כעת להפנות פנימה את הרצון לעוצמה . מאחר שאסור לנו לשלוט, הרצון שלנו מכלה את עצמו בדמות "אשמה" ו"מצפון" . האנושות "קורעת [ ו ] רודפת" את עצמה, "מכרסמת, מתעללת ופוגעת" בעצמה, מפני שאנחנו מדחיקים את כל מה שהוא אנושי . אנחנו דומים לזאב פרא כבול וזמום, ש"מחכך את גופו במוטות כלובו עד זוב דם" . בעיני ניטשה, המחלה הזאת קטלנית . עלינו לשוב ולתקף את כל הצדדים הקדמוניים של החיים . עלינו לשקם את האצילות ואת העוצמה . עלינו לחיות שוב בתעוזה ובלי בושה . זהו הרצון לעוצמה .
אל הספר