הא קזיסטנצ יא ליזם — והרִיק | 49 אותנו על שפת התהום, כשאנחנו מביטים מטה מקצה צוק גבוה . אלה מחשבות אפלות, לא מילוליות, שמוכרות רק לנו עצמנו, אבל זה גם הדחף הקל לפרוץ בצרחות באולם הספרייה . כוח המשיכה של האין הוא הקול שאנחנו שומעים אי-שם בנבכי נפשנו, שאומר לנו שאנחנו יכולים לעשות זאת . זוהי מין הרגשה מוזרה שאנו לא בוטחים בעצמנו עד תום ולא בטוחים שלא נעשה משהו מטופש . יש לנו כל הסיבות שבעולם לא לעשות את המעשה המכריע הזה, ובכל זאת חלק אחר בנפשנו תוהה אם די בכך . אין דבר בעולם, שום דבר מוחלט או מובחן או אובייקטיבי, שיכול למנוע מאיתנו לעשות זאת . אין שוטר, הורה או אלוהים שיתערבו ברגע האחרון ויעצרו בעדנו . לא נותר לנו אלא לבטוח בעצמנו, והרעיון הזה מפחיד . אין מדובר באובדנות ולא בתאוות הרס ( ולעולם איננו שוקלים את המעשה בכובד ראש ) . אדרבה, אלה הם רגעים שבהם אנו מרגישים את מלוא כוחנו — אנחנו חשים בכובדה העצום של הבחירה . רק אנחנו ולא אף אדם אחר יכולים לחולל תמורה גמורה בקיומנו ולשנות את חיינו מן הקצה אל הקצה . די במעשה פעוט או קצרצר כדי שניעשה לאדוני היקום . וכך, כשההרגשה הזאת חולפת, אנחנו שב...
אל הספר