קונט — על הזולתנות | 27 מה שאפשר לקרוא לו "אינדיבידואליזם", ובין ה"קולקטיביזם", הרצון לדאוג זה לזה . כלומר המאבק מתנהל בין "אני" ל"אנחנו" . כדי לנצח במאבק, עלינו להכשיר את עצמנו להתגבר על האנוכיות הטבועה בנו וללמוד "לראות את הזולת" . לאמיתו של דבר אנחנו כבר עושים זאת במחוות יומיומיות רבות . לדוגמה, רובנו נחזיק את הדלת פתוחה לאדם אחר . המעשה הזה אינו מביא לנו שום תועלת, אבל הוא עוזר לזולת . ויותר מכך, לרוב בני האדם זהו מעשה שגור עד כדי כך שהוא נעשה בלי מחשבה . כך אפשר להטמיע בנו את הזולתנות ואפילו לקדם אותה לדרגות גבוהות הרבה יותר . בעיני קונט, זהו לא עניין פעוט . הוא כרוך בחיים שלמים של הגשמה, אושר ו"יציבות" לכולנו . אדם אנוכי ש"אינו אוהב איש מלבדו" נידון ל"התרגשות חסרת שליטה" . במילים אחרות, הוא ירצה תמיד עוד ועוד ( רעיון ששופנהאואר חזר עליו מאה שנים לאחר מכן, ראו עמוד 58 ) . שביעות רצון אמיתית תלויה בדיכוי האינדיבידואליות, ששואפת רק למלא את רצונותיה ההפכפכים אשר אינם יודעים שובע, ולחיות למען מישהו או משהו אחר . השלמות תבוא כשנשליך את רגשי האהדה שלנו החוצה, אל העולם . אם אתם מתלבטים א...
אל הספר