ראנד — על האנוכיות | 25 בדרך הזאת . לעולם לא הולם להקריב את חיינו ( אלא אם כן, לדברי ראנד, אנחנו אובדניים ) . בקצרה, הכול נמדד לפי שיקולים תועלתניים, כלומר לפי מידת התועלת שלנו . בעולמה של ראנד, כל פעולת גומלין בין בני אדם היא בגדר חוזה בין צדדים משפטיים, שכל אחד מהם משתדל להפיק את המיטב לעצמו ( וכמובן ייתכן גם חוזה שמיטיב עם שני הצדדים ) . בני אדם נוטים לאהוב את ראנד או לשנוא אותה, ולא פעם ייחסו לדעותיה פרשנות לא הוגנת . היא הודתה, למשל, שאדם שאין בו דחף מוסרי לעזור לכלב פצוע או לאדם אחר הוא "פסיכופת" . אבל היא טענה שהדבר נובע מן ההרגשה הכללית ש"כל מה שאנחנו עושים חוזר אלינו" . אם כל בני האדם עוזרים זה לזה רוב הזמן, מן הסתם מוטב כך לכולנו ( רעיון דומה במקצת אפשר לראות אצל אפיקורוס, עמוד 230 ) . לכן, אם מישהו תובע מכם להקריב את עצמכם בכל צורה שהיא, או לוותר על שלל או על שכר, שאלו אותו למה . מה ההיגיון בלהעמיד את עצמנו במקום השני ? למה שאדם בעל תבונה יבגוד בעצמו ?
אל הספר