26 | מלאכים בכתום בסך הכול הערב היה מוצלח מאד . בהושענא רבה הצטרף אלי למניין שארגן חברו דוד גפנר . הם שרו ורקדו במשך שעות, ולאחר מכן התקיימה סעודה חגיגית שנמשכה עד סמוך לשמחה תורה . אלה היו ימים יפים ומעוררי השראה . איש לא חלם על האסון המתבשל בדרום . * * * אלי ומשפחתו התארחו במלון מצודת דוד לרגל שמחת תורה . שיא החג היה בלילה : הוא היה מוקף בחברים טובים, וכולם שרו, רקדו ונהנו מהאווירה החגיגית, נלהבים מהצלחת ההופעה בסוכות . עד שהמשפחה הלכה לישון כבר היה מאוחר מאוד . הטלפון של אלי צלצל בשש וחצי בבוקר . מכיוון שזה היה המכשיר של איחוד הצלה הוא ידע שמדובר במקרה חירום ועליו לענות . על הקו היה חתנו אהרון בן-הרוש . ואם אהרון מתקשר אליו בשש וחצי בבוקר שמחת תורה, אין ספק שמדובר במצב חירום אמיתי . אלי ענה לטלפון . "מה קרה ? " "טלפון מהמוקד", ענה חתנו . "הם מחפשים אותך" . "מה קרה ? " "אחד המתנדבים שלנו נורה" . "השעה שש וחצי בבוקר שמחת תורה", אמר אלי . "מי בדיוק ירה במתנדב שלנו ? " התרחיש נשמע מוזר, כמעט לא מציאותי, והוא נתקף בהרגשה מבשרת רעות . "יש מתקפת טילים אינטנסיבית בדרום הארץ" . התחושה מבשרת ...
אל הספר