מוסר תחת אש 271 לחצר ושומעים אותם אומרים זה לזה — "אבא מת" . ילד אחד נפגע בעינו והשני אומר לו, "אתה לא עובד עליי, אתה לא עובד עליי ? " במין תמימות ילדותית . הבטתי בשני ילדים, שעולמם חרב עליהם, וידעתי שהזוועה במקרה שלהם רק החלה . הקטע השני שהשפיע עליי קשות בסרט היה תיעוד הפחד של האנשים, שנשקף ממצלמות הטלפונים שלהם, רגע לפני שהם נרצחים . הצעירות בתוך המיגונית, הצעירים שבורחים מהמחבלים במסיבה, האנשים הישובים במכולה ונצמדים אל הקרקעית באימה . כמה דקות לאחר מכן רואים את החיילים סורקים ומחפשים ביניהם סימני חיים, אך לשווא . הקטע הקשה השלישי היה שקופית הסיום, שבה נכתב כי המתים שראינו הם רק עשרה אחוזים מכלל הנרצחים בטבח הנורא של שמחת תורה, 138 מתוך כ- 1,400 . אי-אפשר לעכל את המספר, את ההיקף, את האכזריות, את הרוע . קשה שלא לצאת מסרט כזה עם תאוות נקם . חמאס הפגינו רוע מפלצתי ותת-אנושי, והמבצע שלנו בעזה נראה מוצדק מתמיד . אני בטוח שעל אף שחוויתי בחיי מוות של תלמיד ומוות של חייל, ועל אף שהייתי בבתי קברות וקברתי אם ואח, התמונות הללו ילכו עימי כל חיי, והן יהיו מעתה חלק מכל תהליך קבלת החלטות שלי כנבחר...
אל הספר