נפתלי חן | 248 העצמאות ועד היום, ושבהעדר צבא חזק לא תהיה מדינת ישראל . הוא אימן את הגדוד שלו כך שיהיה ערוך לכל תרחיש . הוא ערך תרגילים והקפצות, הטיל עליהם משימות סיזיפיות והעביר אותם אימונים קשוחים לצד שיחות מוטיבציה וחיזוק . עכשיו, כשנרגעו מעט, הוא אסף את החיילים ואמר : "השבוע לפני חמישים שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים . המלחמה הזו פרצה בהפתעה גמורה . כל מה שקרה לכם עכשיו קרה לצה"ל כולו ולחיילי גדוד 13 לפני חמישים שנה . אנחנו צריכים להיות מוכנים למלחמה כאילו היא תפרוץ מחר בבוקר" . החילים חזרו למיטות, משפשפים עיניים בעייפות ומקטרים על המג"ד המשוגע שלהם שהקפיץ אותם באמצע הלילה בשביל סימולציית מלחמה מדומיינת . שבועיים אחר כך פרצה המלחמה . * * * "לא משנה, איפה . רק שתהיה חניה", ענתה לי אשירה גרינברג כששאלתי היכן תרצה שניפגש . "ארומה בארנה ? " "מושלם, גם בדיוק מנציח את תומר" . "הוא אוהד הפועל או ביתר ? ", התעניינתי . "לא זה ולא זה . הוא אוהד של קפה . אין ארומה בארץ שהוא לא שתה בו קפה", כתבה לי והוסיפה קריצה . "קבענו" . למחרת אנחנו נפגשים בארנה בירושלים, שותים קפה כמו שתומר אהב ומדברים על מה ש...
אל הספר