169 | הגיבור מהדלת ממול * * * שישי בערב . דפיקה עדינה בדלת . בפתח עמדה נערה נמוכה עם שמלה פרחונית וברק בעיניים . "שלום אני רוז, נייס טו מיט יו" . תמר לא ידעה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת — אם זה היה החיוך הרחב, המבטא הכבד או השיער הצבוע בכחול, סגול ורוד וטורקיז . אולי השילוב של הכול הוא שגרם לקסם לקרות . כך או כך, זו הייתה אהבה ממבט ראשון . ילדי משפחת ג'יימס התאהבו מייד באחות החדשה והצבעונית שקיבלו פתאום, ורוז מצידה צללה באושר אל הרעש, הבלאגן, המריבות, הצחוקים וההווי התוסס שהיה כל כך חסר לה מאז שעזבה את הבית בג'ורג'יה . רוז סיפרה לתמר ועידן שהחלום שלה הוא להתקבל למג"ב ירושלים, אבל כדי שזה יקרה היא צריכה לדעת עברית ברמה טובה . "זה מדוע אני צריכה אתם לדבר עימי רק עברית עכשיו", היא אמרה בעברית הרצוצה והמקסימה שלה . הם בילו יחד ערב קסום שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה, וכשרוז יצאה מביתם, תמר ועידן הסתכלו אחד על השני ואמרו בו-זמנית : "יש לנו בת חדשה" . * * * כשרוז הייתה בת חמש היא ניגשה לאבא שלה, דיוויד, בפנים רציניות ואמרה לו "אבא, קח אותי לארץ ישראל", כאילו היה מדובר בגלידריה השכונתית . ...
אל הספר