כֹּלָּא חַד 358 ברם, ההיסטוריזציה ההלכתית של הרמב"ם מעמידה בסיכון את נצחיות החוק וההלכה . לכאורה מתחייב מכך, שבעתיד החוכמה שחייבה את המצוות בשל ההקשר ההיסטורי-ריאלי, תעמיד עולם הלכתי ההולם את ההקשר התרבותי החדש . זאת, במיוחד לאור ההסבר של הרמב"ם, כי חטאו של אדם הראשון הוא בנפילתו ממעלתו הראשונית כמשכיל אלוהי לעולם הדמיונות האנתרופוצנטרי . עולם זה, שבחירותיו נעות בין הטוב לרע ( 'מפורסמות' ) , בא במקום ההכרעה לפעולה מכוח ה'מושכלות' ( אמת ושקר ) , שאפיינו את האדם בטרם חטאו . משום כך, נראה כי העתיד המשיחי שצופה אנושות מלאת דעת ה', כשישראל יהיו בו "חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם", לא יצריך לכאורה מצוות שיסודם בעולם הדמיון האנוכי והתרבותי-היסטורי של האדם . מדוע אם כן בעתיד המשיחי, כשלא יהיה לישראל "נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא", "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד [ . . . ] וישיגו דעת בוראם כפי 20 — מדוע אז לא ישתנו כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" המצוות ויהלמו את מעמדו הראשון של האדם ? מפני מה תשמור התורה על המבנה 21 מדוע ההיסטורי שלה...
אל הספר