כֹּלָּא חַד 254 מסקנת התלמוד היא כי בתהליך של תשובה רצונית יוקדם זמן הגאולה ויקבע את אופייה כאפוקליפטי . כש"זכו = אחישנה", וכן "זכו = עם ענני שמיא" . בקיום דתי מיטבי של ישראל בגולה יופיע המשיח מיד . הופעתו תלוּוה באירועים פלאיים וניסיים המחוללים תמורות משׂדדי מערכות ופורצות גדרי טבע . הופעה זו גלומה בביטוי המטאפורי "עם ענני שמיא" . לעומת זאת, תהליך קבוע ומוכרח המחייב גאולה עם קץ קצבת הזמן שהוקצתה לכך ( "בעִתהּ" ) יתחולל למרות אי כשירותם ואי זכאותם של ישראל לכך ( "לא זכו" ) . תהליך זה יהיה ככל הנראה נטורליסטי ונטול הדר ורושם : כש"לא זכו = בעִתהּ", וכן "לא זכו = עני ורוכב על חמור" . שכאשר בנ"י נמצאים במצב של "זכו" אזי נעשים כל העניינים באופן אחר לגמרי, אופן נסי [ . . . ] ומה שפוסק הרמב"ם [ . . . ] ש"לא יהיה שום ביטול דבר ממנהגו של עולם" [ . . . ] הוא הלכה [ . . . ] שאינו תלוי באופן דמעשה בנ"א { כלומר במעשיהם הטובים = הא"ר } [ . . . ] ולכן הרמב"ם מתאר את הגאולה באופן כזה שהוא מוכרח 35 להיות ( ללא תלות במצב בנ"י ) . הרממ"ש מציע את החלוקה התלמודית הנ"ל, כדרך ליישב בין דרכו המשיחית-טבעית של ...
אל הספר