כֹּלָּא חַד 128 73 פסק דין זה מצטרף למעמד השופט-המחוקק על מנת להוות את הסמכות משיח ? ) . ההלכתית כ"בית דין של שבעין ואחד הזקנים", הנצרכים למינוי המלך . ואולם, כוונה נוספת ועמוקה מונחת בדרישת הפסיקה . בסגנון האדמו"רות שלו התנהל הרממ"ש כ'מלך' העומד בתנאי הרמב"ם, כשמצוותו פרושה על נתיניו ושומעיו הפזורים בכל העולם . אף על פי כן עדיין הותיר את עיקר מעשה ההמלכה בידי העם . העם אמור לאשרר את מעמדו של הטוען הוודאי ל'מלך המשיח' . זאת בניגוד למה שנדמה בתפיסה האפוקליפטית, שבּה נכפה המשיח על התהליך ועל העם . כאן, בהתאם למשנתו הנטורליסטית, מלוכתו תלויה בעם . היא גם הולמת את דרישת הרמב"ן בביטוי "ואמרת", המצריך את קבלת העם למצוות מינוי מלך . כאמור, בתנאי הרמב"ם להמלכת המשיח אין צורך בגילוי שמימי מכתיר . אף הרממ"ש, ממשיך דרכו, אינו נדרש לגילוי שמימי פלאי שכזה . ברם, משיחיות רממ"ש מצריכה, כתנאי הכרחי אחרון וקובע, את הסכמת העם לזיהויו כמשיח . הגם שהגדיר עצמו ( ואת הריי"ץ ) נביא, המשכנע את ישראל לקבל את משיחותו, עדיין הוא דורש את הכרתם והסכמתם לראות בכך את גאולתם . ההכרעה ה'שמימית' מסורה על פי תפיסתו להכת...
אל הספר