לימודי הליבה בראי תאוריית המרחב הציבורי

טליה פישר 154 התקיימו חילופי דברים פילוסופיים ופוליטיים, ונערכו מפגשים בלתי אמצעיים עם צורות חיים חלופיות ועם עולמות התוכן של הזולת . מאז הופיע הביטוי "מרחב ציבורי" בהקשרים שונים בכתביהם של אריסטו, חנה ארנדט, ננסי פרייזר, צ'רלס טיילור ואחרים, ואולם הוא מזוהה בראש ובראשונה עם יורגן הברמס, אבי תורת המרחב הציבורי ( Public Sphere Theory ) , אשר הגדיר אותו כ"מרחב של חיים חברתיים שבו אפשר לגבש דעת קהל" ( "A domain of social life in 2 which such a thing as public opinion can be formed" ) . בספרו הקנוני The Structural Transformation of the Public Sphere ( "השינוי המבני של המרחב הציבורי" ) התחקה הברמס אחר ההתפתחות במאות ה- 18 וה- 19 של מרחבים א-פוליטיים בסלונים הבורגניים ובבתי הקפה של אירופה . קבוצות פרטיות של אנשים בני המעמד הבורגני נהגו להתכנס במקומות הללו כדי ללבן יחד סוגיות משותפות, לרבות סוגיות בעלות נפקות פוליטית רחבה . התפתחה שם מסורת של שיג ושיח תבוני, כזה שנסמך על עוצמת הטיעון ולא על המעמד החברתי של האוחז בו . תרבות שיח כזו חייבה הכרה והתחשבות בטיעוני הנגד של הזולת ובתפיסות העולם שבהן ...  אל הספר