28 | החינוך לטבע : משנת יהושע מרגולין פונה אתה קֵדְמה [ מזרחה ] , ושוב הים לפניך, ים ירוק וזהוב . בשפלה, בשרון ובבקעת עכו מוריקים ומזהיבים עצי תפוח-הזהב [ תפוז ] ושדות החיטה והשעורה, התירס, והשומשום, הזרועים פרחים ; ובים זה שירת ציפורים ורפרוף פרפרים, למיניהם . עולה אתה בהרים – שלדי ענקים מוטלים בחמה, ובלחייהם ובצלעותיהם עולים עשבים ופרחים, שיחים ואילנות . וצריחות של עיטים ונשרים, דַּיּוֹת ועַקָּבִים מפריעים רק לעיתים את דומיית הסלעים . יורד אתה לבקעת הירדן, לממשלת החמה – ועולם חדש לפניך . לאורכו של עורק-החיים הראשי של הארץ – הירדן, עוברות להקות ציפורי מים, המוצאות להן מחסה בצל שיחי ההרדופים הנאים והערבות הענפות המלוות את הירדן לכל ארכו, להקות המקננות בין קנה, גומא וסוף . בצפון מלבין ורומז החרמון ובדרום מנצנץ ים-המלח ולוהטים חולות המדבר וסלעיו . ואין כמעט רגע של תרדמה בטבע, דוגמת התרדמה שבארצות הצפון המשליגות . תמיד תנועה וחיים, צמיחה ופריחה . ואנו בני העם, שהיה תלוש במשך שנות אלפיים מן הקרקע ומן הטבע, אנו מתהלכים בתוך שפע העושר הזה כזרים, כחולמים מחוסר נטייה והרגל להסתכלות ומחוסר ידיע...
אל הספר