הקדמה: בין הטבע של מרגולין לאקו־הומניזם שלנו

10 | החינוך לטבע : משנת יהושע מרגולין התחנכות פעילה בחיק הטבע, לימוד חוקיותן של מערכות אקולוגיות, התנסות במיטב נופי התרבות והאומנות ורכישת השכלה כללית ודעת מדעית – הכול בגישה חווייתית והתנסותית המבקשת לטפח אדם שלם המגשים את אנושיותו ומשתתף בצורה פורייה והוגנת במעגלי הטבע, החברה והתרבות . מדובר בפדגוגיה אידיאליסטית והוליסטית הקושרת בין הטבע לתרבות, בין המדע לאומנות, בין נפש בריאה לגוף בריא, ובין חברה בריאה לטבע בריא . לשאיפותינו העכשוויות – לצמצם את נזקי הניכור מהטבע, לשקם את ההרמוניה עם סביבות חיינו ולהתקדם לחיים שלמים ושלווים יותר – היסטוריה ארוכת ימים . נציין כאן בהקשר זה כמה מאבני הדרך : נפתח בספר הטאו של לאו דזה, המזהה את הנוסחה לחיים טובים בכיול הנכון וההרמוני של בני אדם עם דרכי הטבע ; נמשיך עם אבי החינוך הנטורליסטי, ז'אן ז'אק רוסו, אשר טען בספרו אמיל כי טיפוס האדם המודרני – הבורגני, השאפתן, החומרני, הרכושני, הכוחני והנצלן – אינו אוהב דברים כפי שברא אותם הטבע, ובמקום זאת הוא יצר לעצמו תרבות מלאכותית, יומרנית ומזויפת שסופה הרס החברה האנושית והסביבה הטבעית ; נעבור לתחילת המאה העשרים...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד