מלך המטיילים

184 חייו הספרותיים . לשם כך על זֵליג לטייל איתו ולשוחח איתו . שהרי בעיני זֵליג, ואלזר הוא “מלך המטיילים בשווייץ הדמוקרטית שלנו, הולך בטל מחונן“, כפי שהוא מתנסח ב- 1944 לרגל הוצאת המהדורה החדשה של הסיפור “הטיול“ . אין זה אלא טבעי שזֵליג מזמין את ואלזר שוב ושוב לטייל בנוף שהוא עצמו מיטיב להכיר . הנוף משמש כמרחב הפתוח המנוגד למוסד הפסיכיאטרי הסגור, וימי ראשון שבהם מתקיימים הטיולים משמשים כזמן היציאה משגרת המוסד, שבה ואלזר מקפיד על קיום חובותיו התעסוקתיות . במרחב הפתוח הזה ואלזר יכול לנבור בחופשיות בזיכרונותיו ובספרות . הוא יכול להיכנס לנעלי אותו מטייל שכבר גילם ספרותית בקטע הפרוזה הראשון שלו, “אגם גרַייפן“, שראה אור בשנת 1899 . ואלזר הוא בבירור שותף פעיל בבימוי התפקיד החביב עליו, מה גם שהוא מוזמן לבתי אוכל במהלך הטיולים המשותפים וזוכה בהם לארוחות דשנות מלוות ביין משובח, בניגוד לקמצנות האירוח של המוסד הפסיכיאטרי . כמו כן, הוא שמח להצטלם בנופים השלווים והריקים מבני אדם, שבהם זֵליג מנציח את המטייל בבגדי יום ראשון . בפרק על הטיול של 23 באפריל 1939 ב“שיטוטים“, זֵליג כותב : “הוא גם מרשה לי לצלם...  אל הספר