82 חמים . תמיד שנאתי מעילים . אגב, היה לי פעם מעיל דומה לזה שאתה לובש עכשיו, זה היה בברלין, כשהתגלגלתי לחיי מותרות . לימים, כשחזרתי לגור בבִּיל באותו חדרון באכסניית ‘דָס בלָאוּאֶה קרוֹיץ‘ שכבר הכרתי, לא ביקשתי שיחממו אותו, אפילו לא בקור העז ביותר . לבשתי את המעיל הצבאי שלי ועבדתי לא פחות טוב ולא יותר טוב מאשר אלה שעובדים ליד תנור . על הרגליים נעלתי מעין נעלי בית שהתקנתי בעצמי משאריות בגדים . לעניות דעתי, האדם המודרני נהיה יותר מדי בררן . אם יש יתרון למלחמה, זה שהיא מכריחה את האדם לחזור אל הפשטות . האם יכולנו לשוחח כך על הכביש בלי הפרעות, בלי סירחון של דלק וקללות של נהגים, אלמלא העובדה שהדלק מוקצב ? בכלל, בימינו נוסעים יותר מדי . אנשים פולשים בהמוניהם למקומות זרים, בלי שום בושה, כאילו יש להם בעלות חוקית על הנופים . “ אנחנו פונים לדרך צדדית, לכיוון אַבְּטוִיל . גדרות הגינות המכוסות שכבת כפור פרושות כמו רשתות דייגים אווריריות על פני נוף שמזכיר רישום בדיו סינית . העצים נראים כאילו עוד מעט יפרחו השמיימה כמו בלונים . פה ושם רואים איכר או איכרה, דמויות זעירות וכמעט דמיוניות בתוך הדממה . מפעם ...
אל הספר