51 ומדליקים סיגריה אחר סיגריה . רוברט עוקב אחר תנועת העננים בשמיים ואומר : “עננים הם אהובי ליבי . הם כל-כך חביבים, כמו חברים שקטים . כשיש עננים השמיים נעשים יותר רגשיים, יותר אנושיים . “ ארוחת בוקר עשירה במזנון תחנת הרכבת של סַנט מַרגְרֵתֶן — שכן רוברט הציע עוד ברכבת : “אולי נחטוף משהו במזנון ? מתאים לי עכשיו לאכול ארוחת בוקר ! “ אנחנו הסועדים היחידים . מלצרית גוצה ועגלגלה משרתת אותנו . היא לא מסתירה שהפרענו לה בארוחת הבוקר שלה, אבל היא להוטה אחר תלושי המזון שלנו . רוברט אוכל מהר מאוד, מביא את הריבה לפיו ישר מהצלוחית, טובל את קרום הלחם בקפה . אנחנו מתחילים את השיטוט שלנו בהליכה על כביש סלול, כמעט ריק מבני אדם . בלי כל קושי אנחנו גומאים את שלושה- עשר הקילומטרים עד אַלטשְטֶטן . רוברט מסב את תשומת ליבי לכך שחבל אַפֶּנצֶל הוא מובלעת בתוך קנטון סַנט גאלֶן . הוא נעצר מול אכסניה ביתית, מול חווה מרשימה, מול כנסייה עם כיפת בצל בסגנון בארוק, וממלמל : “כמה יפה — כמה מלבב ! “ הוא כמו שיכור מנוף הגבעות ומהשלווה החגיגית של יום ראשון : “כמה מענג לראות את האנשים מניחים את ידיהם בכבדות מגושמת על הברכיי...
אל הספר