40 אורח לכוון אותנו אל ימת קוֹנסטַנץ . הם משועשעים מרצוננו לצעוד כברת דרך ארוכה כל-כך . בפונדק ״צוּר זוֹנֶה“ ( ״בשמש“ ) אנחנו מזמינים כוסית ורמוט וקיש גבינה חם . הקיש מעולה . המלצרית העגלגלה מסבירה לנו שבעצם לא התרחקנו מתחנת החשמלית שבה ירדנו לפני שעה וחצי . על כן אנחנו חוזרים לשם, שׂמים את פעמינו לרוֹרשָך דרך הכביש הראשי, ומגיעים אליה כעבור שעתיים, סמוך לשעת הצהריים . מרכז העיר דומם כמו בית קברות . במהלך הצעידה השתחררו הצווארון והעניבה של רוברט . אני מציע לו לתחוב אותם לכיס המקטורן שלו . אבל בנמל הוא נעלם לתוך תא שירותים כדי להיטיב את הופעתו . כשהוא יוצא משם, הצווארון והעניבה עקומים לחלוטין . אני אומר לו שהנשים אוהבות אותו גם כך, והוא צוחק ונרגע . אנחנו משוטטים בנינוחות ברחבי העיר . רוברט נעצר שוב ושוב ומשתאה מול חלונות ראווה וחזיתות בתים . סגנון הבארוק המעודן של רוֹרשָך מוצא חן בעיניו . קשה לו להתנתק מהמראות . לבסוף אנחנו מחליטים לאכול ב“טְראובּה“ ( “אשכול הענבים“ ) , מסעדה הצמודה לאטליז . אבל בחדר האוכל יושבות רק בעלת המסעדה ונערה בלונדית ולפניהן קערת תירס, והן אומרות : “פה לא תוכלו...
אל הספר