אַבּוּ עַלי אַלוַאוִי שומר על לול התרנגולות

226 כשקרבו אנשי הכפר אל הבאר ושמעו את הקולות, הם אמרו זה לזה : "אלה קולות הביצים הבוקעות . אלה קולות האפרוחים . אלה קולות הגוזלים . " צחק אבו עלי אלואוי, צחק וצחק, והד צחוקו עלה מהבאר : "חה חה חה . " לאחר שסיים אבו עלי אלואוי את ארוחתו הדשנה, ונמאס לו לשבת ללא מעש בתחתית הבאר, הוא יצא והכריז : אֲנָשִׁים יְקָרִים, הָבִיאוּ חֲבָלִים, וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לְהָבִיא גַּם סַּלִּים, כִּי בָּקְעוּ כָּל הַבֵּיצִים, וְגָדְלוּ הָאֶפְרוֹחִים, וְיֵשׁ כָּאן הֲמוֹן תַּרְנְגוֹלוֹת וְתַרְנְגוֹלִים . בּוֹאוּ מַהֵר, אֵין כָּאן שׁוּם תַּעֲלוּל, רַק תַּמָּה הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל שׁוֹמֵר הַלּוּל . רצו אנשי הכפר אל הבאר, נושאים איתם חבלים וסלים . קשרו את החבלים ושלשלו אותם לתוך הבאר . לפתע ראו את אבו עלי אלואוי מטפס על החבל ומפתיע את כולם בקפיצה על שפת הבאר . שאלו אותו : "היכן התרנגולות ? היכן הביצים ? היכן האפרוחים ? " הצביע על בטנו ואמר : "כולם נחים פה בשלום ובביטחון . " ואז ברח . פתחו כולם בריצה, רדפו אחריו, אך הוא, ששמח לרוץ שוב במרחב הפתוח לאחר השהייה הממושכת בתחתית הבאר, היה מהיר מהם . לבסוף נאלצו אנשי הכפר...  אל הספר