220 למשוך עד שנקרע כל חבל, והזנבות נותרו תלויים על עריסי הגפן . מיהרו כל התנים אל הנהר כדי למצוא במים מזור לכאב שנותר בגדם זנבם . מצא אבו עלי אלואוי מקום מסתור בקרבת מקום והתחבא עד שעות הערב . בינתיים התעייפו התנים ונרדמו . עם שחר יצא אבו עלי אלואוי לקדם את פני הנמר, וכשפגש אותו הזמינו לראות את חברי להקת "מקאטיש אלדַּנבּ" הישנים בשלווה על גדת הנהר . הביט הנמר בקצוצי הזנב הישנים, ואמר לאבו עלי אלואוי : "אני מתנצל בפניך, סלח לי, בבקשה . חשבתי שאתה אבו עלי אלואוי, שהוא תן ערמומי, נוכל, גנב, חמדן ו . . . " קטע אבו עלי אלואוי את דבריו ואמר : "אני מכיר יצורים מאוסים כאלה, אבל אינני אחד מהם . ועכשיו אני עומד לעלות לרגל למצוות החג' . שלום ולהתראות . " תלה אבו עלי אלואוי על צווארו את מחרוזת התפילה, המִסְבַּחַה עם חרצני הזית, התעטף בְּתוּרבָּאן והתהלך כשראשו מוטה ארצה, ופיו ממלמל דברי תפילה, משום שהחליט להתנזר מאכילת בשר . מערבית : יהודה שנהב-שהרבני ; עריכת תרגום : דימה דראושה אַבּוּ עַלי אַלוַאוִי ולהקת קְצוּצֵי הַזָּנָב
אל הספר