136 חַמָּאם הנכבדים אמרה לה האם בקול חרישי : "יא מג'נונה, יש כאן ארבעים נשים . איפה תשימי את כולן ? אפילו עשר לא יצליחו להיכנס לבית שלנו . " ענתה הנערה : "היום אני קובעת את הכללים . הניחי לי לטפל בזה, אימא . " התחלקו הנשים בין עגלות הסוסים ונסעו עם הנערה ועם אמה . על אם הדרך המובילה לביתן הצנוע ניצב ארמון יפה, והנערה ידעה שבעל הארמון התאלמן ארבעים יום קודם לכן, לאחר שאשתו נפטרה ממחלה ממושכת . באותו היום נראתה במטבח הארמון תכונה רבה אשר העידה על כוונת בעליו לקיים ארוחת צהריים מפוארת . אל הארמון הזה הגיעה הנערה הענייה עם אמה, שהחזיקה בידה צרור בגדים עטוף בחתיכת בד . בעקבותיהן באו גם הנשים המוזמנות, וכשהגיעו לשער הארמון עצר אותן השומר . אמרה לו הנערה : "סור מדרכי . למה לא הבאת לחמאם את העגלה כדי להחזיר אותי לפה ? אני אדאג שאדונך ישמע על כך . " השתומם השומר, אבל זז הצדה ונתן לה לעבור . אחר כך התבונן בנשים שנכנסו אל הארמון בזו אחר זו, ואמר לעצמו : "היא בוודאי קרובה של האדון . אולי אכן הורתה להביא את העגלה, אבל אני שכחתי . " נכנסה הנערה לארמון וראתה את השולחן המפואר ערוך, ועליו ממתקים מכל הס...
אל הספר