149 נשים בשירות SS-ה התגלתה אנושיות ביחסן של המפקחות כלפי האסירות, כפי שנהגה במספר פעמים נדירות המפקחת הרטה אהלרט . אבל גם מקרים בודדים כאלה יכולים ללמד אותנו שבפני כל מפקחת עמדה היכולת לקבל החלטות כיצד לנהוג כלפי האסירות . בעולם שבו כל מחווה קטנה, כמו מתן פרוסת לחם, התעלמות מלקיחת קליפות של תפוחי אדמה, מתן אפשרות לשבת למנוחה לזמן קצר בעת העבודה, הכרה והתחשבות מינימלית בתשישותן המתמדת של האסירות, ברעב ובחולי, במצבן הנפשי הבלתי-נסבל . כל החלטה יכלה להיטיב עם האסירות, לתת להן תקווה, כוח ולהציל חיים . המפקחות פעלו לא רק תחת תודעה משותפת ביחס למטרותיו של המחנה, אלא גם מתוך הכרה ברורה שגרמניה מצויה במצב של מלחמה עולמית שמטרתה לכבוש מדינות ושטחים, לכונן את הרייך החדש בן אלף השנים . למרות המרחק הפיזי מהחזית, משדה הקרב ומהותם השונה של מחנות הריכוז, הן נתפסו מבחינה תודעתית על ידי אנשי SS-ה והמפקחות ששירתו בהם כחזית לוחמת, וכחלק בלתי נפרד מהמאבק הקשה שיכריע את עתידה של גרמניה . תודעה זאת הביאה לכך שאסירות המחנה נתפסו מצידן כאויבות הרייך, כתת- אדם, ככוח עבודה שיש לנצלו עד תום לטובת הכלכלה הגרמנית...
אל הספר