מבוא 31 אין האישה דנה" ( ירושלמי, יומא ו ) . נשים הודרו מגישה לטקסטים ומההנהגה הרוחנית-דתית כתלמידות חכמות וכפוסקות הלכה, שכן, "אין חכמה לאישה אלא בפלך" ( בבלי, יומא סו ) . הדרתן נעשתה גם באמצעי הפחדה : "כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם" ( מסכת אבות א', א ) . אלה רק מקצת הדוגמאות . היחס לנשים כפי שתואר עד כה אינו גורף בכל המקורות . לצד אמירות המפחיתות מערכן של נשים נמצא גם אמירות המעניקות להן יחס של כבוד, כגון תפיסה שוויונית במעשה הבריאה : "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם" ( בראשית ה', ב ) , או למשל, מזמור אשת חיל החותם את ספר משלי, שהוא שיר שבח והלל לאישה . אך אמירות אלה לא עיצבו תפיסה שוויונית ולא שינו בפועל את מעמדן השולי של נשים . תפקידה של האישה כאשת איש, "עזר כנגדו", הפך למהות חייה של האישה במרחב הביתי לצד תפקידה האמהי המוגדר במצוות "פרו ורבו" . המרחב הביתי הוא המרחב הנשי, כפי שמתבטא בפרשנות המקובלת למשפט המצוטט תדיר כמודל לה...
אל הספר