הקדמה

17 ה יה היה אדם אשר עד גיל 32 הרס את חייו שלוֹ . ואף שאנשים רבים חושבים שאפשר ללמוד על אופיו של אדם מן הדרך שבה הוא נוהג בזמנים קשים ומן האופן שבו הוא נוהג כשגבו אל הקיר — לא היה דבר בחייו של אותו אדם כדי לרמוז שהיה מוכן, ולו במקצת, להתגבר על האתגרים שעמדו בפניו . אולם לעולם אין לדעת מה יכול אדם להשיג כאשר הוא, או היא, רוצה את הדבר בכל מאודו . ב- 10 ביוני 1996 עמד אדם זה ללא נוע בתא בכלא — תא הדומה מאוד לתאים רבים אחרים שהיו לו לבית זה יותר משש שנים — והיה שבור מהחדשות שקיבל על מות אביו . הוא הביט עמוק לתוך העיניים שסקרו אותו דרך הראי העשוי פלדת אל-חלד מצולקת — שבקברו . מבעד לראשי התיבות המקושקשים על הראי של שמות האסירים האלמונים שהיו בתא זה לפניו הוא ראה את בבואתו, מובטל שנשר מבית הספר התיכון ואדם שכבר נכשל שלוש פעמים והעביר את כל חייו הבוגרים במצב של ייאוש והיעדר תקווה . ככל שיכול היה לזכור, הוא ידע רק חיי כלא, עוני ומאבקים . לא היה לו כסף, לא תקווה, ולכל הדעות — גם לא עתיד . מימיו לא עבד בעבודה קבועה ולא היה לו בית . הוא נטש את בנו בן השלוש . מעולם לא עשה דבר-מה המביא כבוד . בעודו ע...  אל הספר