נעולים על חלוצים: סגנון ישראלי

תמר אלאור 150 אפתח ואומר שיש סגנון ישראלי — סגנון במובן תרבות של הצורה, קביעוּת חזרתית שאפשר לזהותהּ, מנגנון בקרה והגבלה על הצורות, מנגנון של סטנדרטיזציה, של אישור ההגמוניה וקריאת תיגר עליה בעת ובעונה אחת . הראשון שניסח את מהותו החברתית של הסגנון הוא פרנץ בועז, והמעטים שהמשיכו בחקר התחום הרחיבו את 1 כדי לדבר על סגנון בחברה מסוימת צריך ההגדרה ושכללו אותה . לצלול לתוך ההיסטוריה שלה, שכן סגנון כרוך ביציבות, בהִישנות ובעמידות . ללא יציבות בצורתם של החפצים המיוצרים או הנמצאים בשימוש יום – יומי אין סגנון ( 11 . Boas, 1955, p ) . החברה הישראלית היא חברה צעירה ובוסרית, והעומק ההיסטורי שאפשר לצלול לתוכו רדוד . עם זאת, אפשר בהחלט להבחין בצורות עמידות . אלה הן צורות פשוטות, צורות של פשטות ; התקרבנו אל הצורות הללו בפרק א העוסק בסנדלי נימרוד וליווינו אותן הלאה לסנדלי שורש ונאות . הצורות האלה מופיעות בקביעות גם דרך חומרים חדשים וטכנולוגיות חדשות, מסמנות ומאשרות שוב ושוב את המקומי . הסגנון הוא מערכת שמצֵרה ( ומבייתת ) הבדלים לכדי קבוצת ממדים משותפים ; הוא מאחיד ומתרגם אותם וכך עושה אותם מובנים לכול (...  אל הספר