הפרימיטיב הפוסט–מודרני

תמר אלאור 74 נמרוד עבר אפוא את הדרך כולה : תחילה מלך וצייד, שתי מהויות הזרות לרוחה של המסורת היהודית ; לאחר מכן, בעידן התחייה הלאומית בעת החדשה, ביקש "העברי החדש" בתפוצות להיות ככל הגויים, ובישראל חשק במקומיות ובזהות מרחבית ; לבסוף, בשלב הזה לפחות, עם הביקורת על האתוס היהודי החילוני, נולד נמרוד הפוסט – ציוני, היהודי הנווד ( אוחנה, ,2008 עמ' 142 ) . כזכור, ספרו של אוחנה הוא מסע רוחב ועומק במקורות המיתולוגיה הישראלית ; ניסיון למפות את התרבות החדשה הזו באמצעות רשת של מתחים בין מקום לזמן, בין כאן לתמיד, בין נצח לניצחון . באופן כללי הוא מצייר כמה מבני עומק המופיעים שוב ושוב בתוך העולמות הסמליים שלנו כמדריכים מיתולוגיים לחוויה הקיומית . מצד אחד נמצאת המיתולוגיה הכנענית בת המקום, המנותקת לכאורה מן הזמן, ומצד אחר זו הצלבנית, האורחת, שהגיעה למקום במסעות כיבוש ונידונה להיעלם . בתווך מיטלטלות מיתולוגיות אחרות, כמו זו המשיחית, הילידית או המזרח – תיכונית . שרשור המיתולוגיה הנמרודית מתאפשר דרך עבודותיו של הפסל ואדריכל הנוף יצחק דנציגר, שיצאנו עִמו לדרך . נקודת הזינוק של הסיפור היא ,1944 עת נחשף לראש...  אל הספר