אנתרופולוגיה וסגנון 61 המערבית העמידה פרמטר של חיקוי למציאות, של אשליה ומימזיס ; זה לא היה הפרמטר של האינדיאני שחקר בועז . האינדיאני ידע לייצר חיקויים ואשליות כשהזדקק להם, בעיקר בפיסול, וגומבריך מראה אותם : פסלים של ראשי אדם המעידים על יכולות חיקוי גבוהות . לא כך היה המצב בציור . בתחום זה העדיף "הצייר הפשוט" לייצר צורות שעיקר עניינן אינו חיקוי הקיים . אין ספק שהניסיון המתפתח מדור לדור משפר את יכולות חיקוי המציאות ומשכלל אותן . יכולות אלו נזנחו בתרבויות הפשוטות . אבל טעות היא להסיק מכך שמצבו המנטלי של האחר – הפשוט שונה במהותו . ואכן, למשל במקרה של הציור הנאיבי, חוקרים אחרים הראו שמטרתו לא היתה לייצר פרופורציה שעין המתבונן ( הסובייקט ) תזהה כמציאותית, אלא לייצג את הדברים ( האובייקטים ) מטעם עצמם . ממצאים מראים שהמצרים הקדמונים ידעו לייצג את הגוף האנושי בהיטל אחד ( פרופיל או חזית ) , שהם ידעו כי גוף המסתיר גוף יכול לייצר עומק ואשליה של תלת – מֵמד, אך הם בחרו לא לעשות זאת . גדלים וצורות היו סמנים של מעמד, עושר, חשיבות, מגדר, גיל ועוד . הם היו סמליים . לפיכך ברור שהמצרים השתמשו בשיטת ההטלה ...
אל הספר