302 ירח דבש מו קדם ב מצ דה מאז חזרתי משנת ההדרכה נחשבתי מדריך מוסמך לכל חלקי הארץ, ובייחוד למדבר יהודה ולמצדה . בחורף שלפני כן הולכתי שני מחזורי טיול של הקיבוץ למצדה . לאה הייתה אז חולה ולא יצאה אליהם ; הבטחתי לה שבבוא הזמן אקח אותה למצדה . בינתיים התעוררתי והחלטתי להתנגד לרעיון . הייתה לי סיבה טובה : אבל לאה, בעוד כמה ימים החתונה ! מה אתה מודאג, היא ענתה, החתונה ביום שלישי הבא, ואנחנו נחזור ביום ראשון בערב . בין כה וכה אין לנו מה לעשות . הקיבוץ מכין את הכול בשבילנו . באותו שלב כבר הייתי ער לחלוטין ואמרתי במלוא התוקף : אני מצטער, אבל זה נראה לי ממש לא הגיוני לצאת למסע הזה . תתארי לך למשל שאת או אני נשבור רגל . נו, תגידי לי, מה יהיה אז ? מחיתי . אוי מוטק‘ה, אתה עם החששות שלך, השיבה . אף אחד לא ישבור רגל . אנחנו יוצאים . הבטחת, והבטחות צריך לקיים, לא ? כך היא קשרה אבן של אשם על צווארי . הייתה לי ברירה ? קיבלתי נשיקת תודה, ולאה מיהרה למזכירות כדי לבשר לקיבוץ מפלסים שיש להם מדריך . הטיול של חברי קיבוץ מפלסים בהדרכתי היה מוצלח, אך מבחינתנו החלק המעניין יותר היה לקראת סיומו, כשחנתה המשאית בב...
אל הספר