141 הנשיא שאהב אותנ ו לשיאה הגיעה תמיכתו ערב ההכרעה באו“ם בנובמבר 1947 וכן במחצית הראשונה של 1948 . שני ביקורים שערך אצלו ויצמן, בנובמבר 1947 ובמרץ 1948 , קירבו אותו עוד יותר לעמדה הציונית . בפגישה הראשונה הוא קיבל את בקשת ויצמן, שהנגב לא ייקרע מהמדינה היהודית, כפי שהוסכם על מחלקת המדינה של ארצות הברית בראשותו של ג‘ורג‘ מרשל . הפגישה השנייה, שנערכה ב- 18 במרץ ,1948 הייתה דרמטית עוד יותר . ויצמן לא הצליח במאמציו להגיע לנשיא, ומי שסייע לו היה אדי ג‘ייקובסון, השותף לשעבר, שדיבר על ליבו של ידידו הנשיא לקבל את ויצמן . ויצמן הרגיש, כמו המנהיגים הציונים האחרים, שתמיכת ארצות הברית בתוכנית החלוקה ( ובמשתמע ממנה בהקמת המדינה היהודית ) נחלשת בשל לחץ של מחלקת המדינה, וביקש מטרומן שימשיך לתמוך בה . טרומן היה אוהד בהחלט, אך למחרת היום הכריז הסנטור וורן אוסטין, נציג ארצות הברית באו“ם, כי ארצו מסתלקת לפי שעה מתוכנית החלוקה, שכן אין אפשרות לממשה בשל המלחמה בין היהודים לערבים בארץ ישראל . הוא הציע במקומה את תוכנית ה“נאמנות“ של האו“ם, כלומר שהאו״ם יהיה אחראי לארץ עד השגת הסדר . היהודים ראו בשינוי העמדה ש...
אל הספר