97 ילד י טהרן הוסעו במשך כמה ימים לנמל קראצ‘י שבהודו ( כיום בפקיסטן ) , משם הפליגו באונייה לפורט סעיד שבמצרים והועלו לשתי רכבות שהובילו אותם לארץ ישראל . בפי כול כונו אותם ילדים ובני נוער “ילדי טהרן“ . ב- 18 בפברואר 1943 הגיעו הרכבות למושבה רחובות, ושם נערכה לבאים קבלת פנים ראשונה . קבלת פנים שנייה הייתה בלוד, שלישית ילדי טהרן חבושים בכובעי השעם בהגיעם לנמל קראצ‘י, בדרכם לארץ ישראל, תחילת 1943 ; וכותרת מעיתון דָּבָר 98 י לד י טהר ן בחדרה ורביעית ביעד הסופי — מחנה עתלית . דומה היה שכל ארץ ישראל היהודית עוקבת אחריהם . כתבו עליהם בעיתונים, צילמו אותם וראיינו אותם לתוכנית ״השעה העברית״ של קול ירושלים המנדטורי . בעתלית הם טופלו וקיבלו חיסונים, כמה מהם זכו לאיחוד משפחות עם קרובים בארץ, ואחרים הועברו למוסדות חינוך ונוער . פיזורם בארץ גרם מתחים פוליטיים, שכן חוגים דתיים טענו כי עליהם להתחנך במוסדות לימוד דתיים, וגורמים אחרים דרשו להעניק להם חינוך כללי . בשנים שאחרי כן הצליחו להגיע ארצה כמה מהוריהם וקרוביהם של ילדי טהרן, ולא תמיד הייתה הפגישה עימם קלה לאחר הניתוק הממושך . באחד המקרים הופגשה אם ...
אל הספר