49 הי ל ד שהצ יל את ר אשי ה ה גנה בשבת השחורה את בכירי הארגון . הַזהירו אותם שיעלימו את עצמם, המליץ הקצין לפני שחמק למחנה תל ליטווינסקי ( כיום תל השומר ) הסמוך . לטלפן לתל אביב לא היה אפשר מפאת ההאזנה של הבריטים . גם לנסוע לא, שכן בכל ערב בשעה שש הוכרז על עוצר בדרכים . מה עושים ? הראש היהודי, כידוע, ממציא לנו פטנטים . הוכרז כי אחד מילדי המושב — חניתאי אליגון בן השמונה — הוכש על ידי נחש ארסי . רגלו נחבשה, ואמבולנס שהוזעק למקום הובילוֹ עם אביו לבית חולים בתל אביב . במחסומי הדרכים נתנו לאמבולנס לעבור, וכך הגיעה הידיעה לתל אביב . מקבל הידיעה היה דודו של הילד אפרים דקל, מפקד הש“י ( שירות הידיעות של ההגנה ) , והוא דאג להעביר את המידע במהירות האפשרית ל“חשודים האפשריים“ . אלה עזבו את בתיהם במהירות הרבה ביותר . מיותר לציין שהילד בן השמונה לא הועבר לשום בית חולים . . . סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, שהוזהר בעוד מועד, נטל רק חפצים אישיים אחדים, ובעזרתה של רעייתו, רופאה במקצועה, הלך ברגל כמה מאות מטרים לדירתו של ד“ר ריקובר, רופא נשים ברחוב נחמני, ואצלו הוא התאכסן יומיים . אחרי כן הוא עבר, מטעמי ...
אל הספר