106 פרק חמישי המקראית . 42 דיון בחומרת הנדר והשבועה אפשר למצוא גם בכתבי פילון, 43 וכן אצל יוספוס, המעיד על כך שהאיסיים נמנעו מלהישבע ולידור אך חייבו שבועה לשם הצטרפות לכת . 44 השבועות שהזכיר יוספוס קיימות בכתבים שנתגלו בקומראן : בברית דמשק, בסרך היחד ובמגילת המקדש . 45 מעיון במקורות הללו נראה שבספרות בית שני יש לשבועה משמעות הדומה לשבועה המקראית, ואילו הנדר בתקופת בית שני אינו דומה לנדר המקראי : זו אינה הצהרה שנועדה להקדש בלבד, אלא לשון המשמשת לדברים נוספים ( כפי שאראה בפרק זה ) . חוקרים שונים עסקו בהתפתחות הנדר בתקופת הבית השני ובזיקתו לספרות חז"ל . 46 מחקרים אלו פירטו כיצד עבר הנדר ממשמעות של הקדש להצהרה של איסור . כלומר הבטחה להקדשה הפכה אצל החכמים להצהרה שחפץ מסוים מוקדש ( או כביכול מוקדש ) לאלוהים ובכך אסור בהנאה . בתקופת הבית השני נראה שהנדר היה קרוב יותר לנדר האיסור מאשר לנדר המקראי, אף על פי שהטכניקה הספציפית של ביטוי הנדר שנויה במחלוקת במחקר . 47 למחלוקת חוקרים זו יש השלכות חשובות על שאלות של המשכיות בין יהדות בית שני וחז"ל וכן על קריאה בטקסטים חז"ליים . רוב החוקרים שעסקו בנדר...
אל הספר