מאגיה ומשפט בספרות יהודית מן העת העתיקה: תולדות המחקר

מבוא 23 בין ישוע ובין שד האוחז באיש בבית הקברות ( מרקוס ה, ז ) . 76 בסיפור זה מופיעה לשון השבעה, אך באופן מפתיע אין היא נאמרת מפי ישוע כלפי השד אלא מפי השד כלפי ישוע : ’ςῃσίνασαβ εμ ήμ ,νόεθ νὸτ εσ ωζίκρὁ‘ ( משביע אני אותך בשם האל שלא תטריד אותי ) . לכאורה תיאור של שד מדבֵּר אמור להשתייך לקטגוריה של שבועה מאגית, אך בשבועה מאגית קלאסית השד מושבע בידי אדם ואינו משביע אחרים . נוסף על כך, כפי שהדגיש לייכט, בסיפור זה יש הדים לקונוטציה משפטית דווקא, שכן השד פותח בפורמולה ’ίοσ ὶακ ὶομἐ ίτ‘ ( מה לי ולך ? ) , העשויה לרמוז לכך שלא קיימות התחייבויות הדדיות בין השניים . אם כן, כיצד יש להגדיר את שבועת השד כלפי ישוע ? לייכט טען שייחוס הפורמולה לשד יוצר אירוניה בסיפור : הקורא מצפה לפורמולה מפי ישוע – אך מקבל אותה דווקא מפי השד . לדעתי ייתכן שהמקרה הזה מעיד על קטגוריות דינאמיות יותר של מאגיה ומשפט : אומנם מדובר בשד, אך הוא משתמש בנוסחה משפטית . 77 דמיון לתופעה הזאת מצוי בקערות ההשבעה הבבליות . נוסחה המופיעה פעמים רבות היא 'כמא דכתבין שידין גיטין ויהבין לינשיהון ותוב לא חדרין עליהון שקול גיטיכון וקבילו...  אל הספר