192 | מחשבות על עגנון, ג העמיד בספרו עיר ומלואה , והוא מורה התורה, הרב שנחבא מגזרות שגזרו רודפיו להמיתו, והוא לימד תורה את ר׳ מרדכי עושה הפנסים, גדול הלומדים בעידן שלאחר זמן ועד ארבע ארצות בעירו של המספר, בבוטשאטש, כמסופר בנובלה מפותלת רבת מהלכים ׳המבקשים להם רב או ברוח המושל׳ . הסיפור ׳ספר שאבד׳ הוא במובנים רבים חוליית הנעילה בשרשרת עבודותיו הספרותיות האלה, ואף שאינו מרעיש את נפש קוראיו, כפי שעשו סיפוריו האחרים בספרו קורות בתינו , הוא בעל השתמעות היסטוריוגרפית סיכומית לכלל עבודותיו של עגנון בתמה זו . חידושו העיקרי בכלל הסיפורים העוסקים בכותבי ספרים ובכתביהם הוא בכך שהוא מציב את סיפור אבדנו של כֶּתֶב ( script ) בשתי זירות מקבילות ומעומתות זו עם זו : בעירו של המספר, בוטשאטש, בימי נעוריו ובירושלים בימי בחרותו . העלילה נסבה על כתב יד של ספר שמצא המספר בנעוריו בעליית גג של בית הכנסת בבוטשאטש והוא פירוש שכתב ר׳ שמריה הדיין על החיבור מגן אברהם מאת ר׳ אברהם אבלי מקעליש . כתב היד התחבב עליו מאוד, והוא גמר בדעתו לשוֹלחו בדואר לבית הספרים ׳גנזי יוסף׳, בית עקד ספרים שעתיד להיות מסד ל׳בית הספרים ה...
אל הספר