ג. מי היא הקריה השמימית של לייפציג?

182 | מחשבות על עגנון, ג בחשכה, וסוחריה משתכנים בחנויות הממוקמות בחצרות פנימיות ובמעברים אפלוליים שבין הבתים ( Hofe ) ומתגוררים בהם כב׳כוכי מתים׳ ( עמ׳ 48 ) . הזרות המקברית של העיר הגוועת מדוּבבת בארבעה סיפורי חיים של חנוונים זקנים, ובעיקר בסיפור חייו של הישיש שבהם, יואכים הרמן ויצלרודה ( Joachim Hermann Wiezelrode ) , בעל חנות הסדקית שבסמטת החבתנים ( Böttchergäβchen ) , חנווני שאהובתו נחטפה ממנו בנעוריו, והוא לא שיקם מעולם את חייו האישיים . עתה, בימי מלחמת העולם הראשונה, הוא מצטייר כאשמאי שטוף זימה המחזר אחרי שכנתו האלמנה, אשר לה הוא מייעד לארוחת חג אווזה שהוא מגדל בחצרו . אווזה זו שבבעלותו מטונימית לתשוקה המינית הנחבאת שלו, ונעשית כשהיא לעצמה למושא התייחסות ארוטית של ויצלרודה ושל רעו גץ וויגיל ( Götz Weigel ) , בעל חנות הסכינים : ׳חיבה יתירה היה גץ וויגיל מראה לאווזותיו של ויצלרודה, לא מחמת שכנו בלבד אלא מחמת עצמן מחמת חוצפתן שמביאה אותו לידי צחוק . מדגדג היה להן בגרונן ואומר להן קילי קילי קילי, כדרך שהיה נוהג בבנותיו בזמן שהיו קטנות׳ ( עמ׳ 52 ) . בתוך אפיזודה זוֹאוֹפילית זו על שני ה...  אל הספר