ב. הקריה השמימית של קרקוב

172 | מחשבות על עגנון, ג כשהוא מלא פליאה על גילוי זה של סוברניוּת יהודית דתית, שקיבלה אשרור של 6 כלל קהילות פולין בעת כינוס הוועדים בירידים שהתקיימו פעמיים בשנה . עגנון התייחס לכך בכמה מיצירותיו, למשל בסיפורו ׳מחמת המציק׳, שראה אור כספרון בשנת 1921 ועשר שנים אחר כך, בשנת ,1930 שיבצו ברומן הכנסת כלה, וחזר עליו אחר כך בלשון דומה בספרו עיר ומלואה בפרגמנט ׳אריא דבי עילאי׳ ( עמ׳ 308 ) : שם נקבצו, באו גאוני הדור, אדירי התורה, ראשי קציני ישראל, פרנסים ומנהיגים שבפולין . ובימים ההם עדיין לא היתה התורה מונחת בקרן זוית, אלא היא בלבד היתה מושלת בכפה . הרבנים התעטרו בעטרה שעטרה להם התורה ודבריהם היו נשמעים בישראל על ידי הפרנסים אנשי השם, ותורה ושם טוב היו משתמשים בכתר אחד, והיו גוזרין גזירות ומתקנין תקנות לעשות חיזוק לחפצי שמים, וכל העם שמר ללכת בדרך הארץ, עקב ענוה 7 ויראת חטא ( נוסח : ׳מחמת המציק׳, פרק ט, עמ׳ נד ) . 6 וראו הערתו המעניינת של ההיסטוריון שמואל אטינגר, הקושר בפרק המבוא על ׳ועד ארבע ארצות׳ את סוגיית אבדן העצמאות המדינית של יהודה לאחר תקופת בית שני עם בקשת האוטונומיה ההלכתית בתפוצות לא...  אל הספר