78 | מחשבות על עגנון, ג ר׳ שמואל בר׳ יעקב׳ . הצמדת שם האב לשם הגיבור בסיפור זה מזהה אותו בתרשים הגנאלוגי כאביו של צבי אריה, שהוא סבו של שמואל יוסף עגנון . דא עקא, מחבר קורות בתינו נמנע כמעט לחלוטין מנוהג מֵקל זה, והקורא אינו יכול לאצור במוחו את מהלך הדורות אלא אם הוא נצמד בעת הקריאה לתרשים האמור . יוצא אפוא כי בפועל הקורא מאזין לתולדותיה של ׳קבוצה בת אדם אחד׳ אשר פרטיהָמכונים פעם ׳שמואל׳, פעם ׳יוסף׳, פעם ׳אשר׳ ופעם ׳עזריאל׳ . בכך הסיפור מאבד ממד של התפתחות עלילתית ומצטיירת ׳פרסונה קולקטיבית מופתית׳ על-זמנית הנושאת כמה שמות שעל ריבוי פניה אומר עגנון : ׳אילו נתייחדו כל המעלות שלהם באדם אחד היה מביא תשועה לעולם׳ ( עמ׳ 153 ) . עלילת היוחסין אינה אפוא השתלשלות היסטורית כמו בסאגה משפחתית, והיא גם נעדרת כל אִפיונים פסיכולוגיים כב׳רומן משפחתי׳ . שייכותם של הסיפורים זה לזה היא טיפולוגית מופתית ( אקסמפלרית ) כבמסורת ׳סיפורי השבח׳ ( הַגיוגרפיה ) היהודית שבבסיסה מונח טלוס משותף של הנחלת ערכים של קדושה . אך מעט תיאורים יוצאים מכלל זה, כמו למשל תיאור השפעתם ההיסטורית של אירועי ת״ח - ת״ט על גיבורי הס...
אל הספר