ד. אחרון הגונזים ב׳ראש מילין׳

מחשבה ראשונה : מאימת הכּלָיָה : שימור, שחזור וגניזה בסיפורי הייסוד של קורות בתינו | 41 בו עגנון מספר על הנסיבות של כתיבתו ועל סידורו בפרקים שהוא מכנה ׳ספרים / 25 ואולם הקורא בדברים אלה אינו יכול להיות אלא כ׳משתומם׳ . זהו ביטוי קונטרסים׳ . ששם עגנון בפי הדוד ר׳ עזריאל יעקב, אחי אביו, ששמע על השרפה בביתו בתלפיות ועל השרפה בבאד-הומבורג שמהן, כמו שסיפר לו עגנון, לא נשתייר מאומה מירושת אבותיו, ׳לא ספר ולא כלי, והרי אני מרוּקן מכל חפץ מחפצי אבותי׳, ואמר לו דודו : ׳על זה ודאי יש לך לבכות . ישב כשעה אחת כמשתומם׳ ( עמ׳ 69 ) . הסיפור שהביא עגנון לפני דודו אינו עוסק בעצם התחוללותם של האסונות הללו, תֵמה אשר לה הקדיש עגנון כתיבה נפרדת, אלא במה שנגרם לו מאסונות אלה, שבעקבותיהם נותר כאיש נטול כל ירושה חומרית המתעדת את ראשיתו, וכאדם מרושש מכל נכס ממשי או סנטימנטלי ממורשת אבותיו . על הדבר הזה דודו מעיר לו כי היה עליו לבכות, ולכך הוא מגיב בהשתוממות ושעה תמימה הוא מתהלך בחדר אנה ואנה בשתיקה כאסיר . והקורא מוסיף על כך השתוממות משל עצמו : היאך יכול היה סופר המדווח על חבלה נוראה זו שאירעה לו להימנע מכל ביטו...  אל הספר