א. מעשה עזריאל משה ותורת השינון בסיפורי עגנון

22 | מחשבות על עגנון, ג ׳קורות הבית׳ אינה חדשה בכתיבה של עגנון . האֶמְבְּלֶמָה הזאת עוררה את תגובתו הלשונית כבר בימי ישיבתו בברלין, לעת כתיבת סיפורו ׳מעשה עזריאל משה 2 באותו הזמן, בתחילת שומר הספרים׳, שנדפס תחילה בעברית בכתב העת רימון . שנות העשרים לחייו, התגלתה מול עיניו המשתאות של עגנון הצעיר ספרייתו של הביבליופיל האספן משה-מוזס מרקס, ממייסדי ׳שונצינו – חברת חובבי ספרי היהודים׳ בברלין, אחיה של רעייתו לעתיד, אסתר מרקס . צד מוזר היה באישיותו של מרקס, שהיה ביבליופיל נלהב אך נטול כל יחס למדני כלפי תוכנם של הספרים הנדירים שאצר בספרייתו המופלאה . באותם ימים נתקל אפוא עגנון לראשונה בספרייה שכולה ארכיב נאסף של כתבים אשר אין להם קוראים, אין שונים ולומדים בהם, והיא כספריית כריכות שכותרותיהן זוהרות מן המדפים בלא כל תכלית מעבר 3 תמיהה היא שעגנון, סופר סכולסטי ואסטניס של ידע, לא הגיב לעצם אצירתן . כלל ועיקר בבוז לאספנות מוזרה זו, ואף יותר מכך, הוא מצא בה פנים של התגלות עמוקה למטפיזיקה האוריינית שלו עצמו . התגלות זו היא אשר עוררה אותו לכתוב את סיפורו על משה מוזס-מרקס, ׳מעשה בעזריאל משה שומר הספרים...  אל הספר